בשלב השני, תאי הדם הלבנים מפרישים חומרים מיוחדים אשר מגיעים דרך מחזור הדם אל בלוטת ההיפותלמוס שבמוח. בלוטה זו אחראית, בין היתר, על ויסות טמפרטורת הגוף. בתגובה לחומרים אלה ההיפותלמוס מעלה בהדרגה את חום הגוף מ 37 מעלות עד ל 40 מעלות. העלייה הזו בחום הגוף משפעלת את ייצור תאי הדם הלבנים ואת הפרשתם ממח העצם אל הדם ובעצם מביאה לגיוס מוגבר של מערכת חיסון לשם מלחמה במחוללי המחלה.

מכאן ברורה החשיבות של החום כחלק מהתמודדות הגוף עם מחלה ולכן לא כדאי למהר ולהוריד אותו בדרך כלשהי.

מאידך, לעיתים הגוף מתקשה לווסת את הפעילות החיסונית והחום מטפס גבוה מ 40 מעלות, דבר שגורם לסכנה לפגיעה בתאי הגוף עצמו ומתבטא ברפיסות, אפאטיות ובמקרים חמורים אפילו לפרכוסי חום. במיוחד יש להיזהר עם ילדים קטנים שמערכת החיסון שלהם טרם הבשילה.

מסיבה זו מומלץ להוריד את החום במצבים שהילד הופך לאפאטי  או שהחום הנמדד הוא מעל 39.5 מעלות.

 איך להוריד חום? 

התרופות השונות להורדת חום משפיעות בצורה ישירה על ההיפותלמוס ובעצם מונעות ממנו להעלות את חום הגוף. אין להן שום השפעה על גורם המחלה עצמו והן בעצם מחלישות את היכולת של הגוף להתגונן ולהלחם במחלה. הדרך הטובה ביותר להוריד חום בזמן מחלה היא להימנע מחימום יתר של הבית ולהלביש את הילד בבגדים קלים בלבד. אם החום עולה מעל 39.5 מעלות כדאי לעשות אמבט פושר (לא קר מדי!) או להרטיב את העור במטלית לחה. במקרים קיצוניים אפשר לנגב את הגוף באלכוהול נדיף, דבר שמביא  לירידת חום מהירה.

בדרך זו אנו גם שומרים על הילד ממצבים מסוכנים וגם מאפשרים לגופו להלחם במחלה בצורה היעילה ביותר.